זהו עוד יום רביעי שגרתי בקומה השישית של ככר ספרא. בוקר טוב לחברי הוועדה העירונית לתכנון ובניה, שמונה תוכניות ראשונות שהובאו לאישור הוועדה יורדות מסדר יום עוד בטרם החל הדיון.

"יש צורך בבדיקה מקצועית", מנמק היושב ראש באזני החברים בניסיון עלוב לנמק את הדחייה התמוהה. התירוץ הקלוש מחוויר אל מול החיוך שמתפשט מאוזן לאוזן על פניהן של נציגות 'מרץ', 'שלום עכשיו' ושלל עמותות שמאל אחרות.

טרפו את הקלפים • כן אני מודה: הצבעתי לקלינטון – אברהם דב גרינבוים

בדיקה מעמיקה יותר מגלה שסגן הנשיא האמריקאי אמור להופיע לביקור מדיני בשבוע הבא, ומלאכתן של עוכרי ישראל המביאים את דיבתנו רעה לפני עמי הארץ מעולם לא הייתה קלה כל כך. התהליך הוא פשוט ביותר: הדלפה מוקדמת לעיתון 'הארץ' יומיים לפני הדיון, כותרות זועקות משחור על "התרסה", וכל שנותר הוא להמתין לטלפון מלשכת נתניהו וזה אינו מאחר מלבוא.

כמובן שכל הנוגעים בדבר מכחישים מכל וכל, אבל זה אינו מסייע במאום לכ-400 יחידות דיור בשכונת גילה שיאלצו להמתין להזדמנות מדינית פוליטית מתאימה יותר.

לאלו מאיתנו שעוד לא נולדו לפני חמישים שנה, כאן המקום לגלות שהשטח המדובר היה כבוש בידי הממלכה הירדנית ההאשמית המאוחדת. למה זה קשור עכשיו ולמי זה מפריע? מדובר ב"התרסה" כלפי ידידתנו שמעבר לאוקיאנוס. לא נעים להתריס, בכל זאת הרי אנחנו ידידים.

דיון של תכניות להפקדה בוועדה המחוזית הפך בשנים האחרונות לבלתי מציאותי. כאן כבר לא מדובר בגוף עירוני שהמדינה יכולה להסתתר תחת עלה תאנה ולחמוק מאשמה בטוענה שמדובר ברשות עירונית שכפופה לראש העיר ולא לממשלה. כאן אי אפשר להסביר לאמריקאים שראש העיר השתגע, ולכן עם הבניה ברמת שלמה נאלצו הירושלמים להמתין כמה חודשים במקרה הטוב, או אפילו שנים עד שתיווצר ההזדמנות ויגיע חלון זמן ללא פגישות וביקורים של אישים אמריקאיים שעלולים להתפרש כ"התרסה" וגורמי "מבוכה".

ישנם אנשים שמושא ההתעניינות שלהם מאז שנודעו תוצאות הבחירות בארה"ב היא השאלה האם הנשיא הנבחר יממש את הבטחתו ויעביר את שגרירות ארה"ב מתל אביב לירושלים. אודה ולא אבוש: זה לא כל כך מעניין. מה שמאד מעניין, והוא אשר עמד למול עינינו עוד לפני הבחירות, זה הצורך הקריטי והזועק לקורת גג של אלפי רוכשים שממתינים שהליך הבניה יופשר ויצא לדרך. מה שנדרש הוא דבר אחד בלבד: שינוי אווירה. האוויר שסביבנו חייב להתנקות מהרעל וההסתה ששימשו כדלק לתבערה בין ירושלים לוושינגטון בכל פעם שתכניות בניה בירושלים עלו לדיון. לא נדרשת כאן הכרזה אמריקאית דרמטית על אישורי בניה בירושלים, אלא אוויר נקי שיאפשר לנהל דיונים בוועדה המקומית והמחוזית על ירושלים מבלי לחשוש מנציגי מרץ, עורכי 'הארץ' וארגוני השמאל. אווירה שכזו תאפשר אולי גם דיונים על יחידות דיור נוספות בביתר עילית, במודיעין עילית, בתל ציון, במיצד ובמעלה עמוס. אולי יתאפשר במקצת להקל, ולו במעט, על המצוקה הקשה ביותר עבור כלל הציבור: מצוקת הדיור.

ברגע שמפלגת השלטון בארה"ב מחקה באופן רשמי מהמצע שלה את ההבנה ששטחי יהודה ושומרון הם שטחים כבושים ואיננה מפחדת להצהיר שירושלים היא בירת ישראל וכי אסור להפעיל לחץ על ישראל, נוצרת אווירה מתאימה שמאפשרת לרשויות התכנון בירושלים לשוב ולפעול באופן תקין כפי שניתן היה לצפות שיקרה בעיר שכבר מזמן חוברה לה יחדיו. עצם האווירה הזאת גורמת לכך שלא כל דיון הוא עלבון לידידתנו.

באותה נשימה חייבים גם להזכיר את הארגונים הרפורמים למיניהם, שדפוס הפעולה שלהם הועתק באופן זהה משכניהם האידיאולוגים – עמותות השמאל. ממש כפי שעמותות השמאל הישראליות הבינו כבר מזמן שהציבור הישראלי לא נותן להם מנדט להוביל את האג'נדה שלהם בדרך הפוליטית, בעקבות ההתרסקות הטוטאלית של השמאל הישראלי, ומצאו לעצמם פתרון אחר לקדם את האג'נדה שלהם, ע"י הפעלת לחץ סיבובי דרך הממשל האמריקאי. באותה מידה גם הגופים הלא אורתודוקסים מובילים את הלחץ שלהם לפגיעה בקדושת ישראל וירושלים ע"י כוחם הפוליטי בארצות הברית. הרפורמים פשוט למדו את הטריק מהשמאלנים, כאשר בחלק מהמקרים מדובר באותם אנשים ממש שפעילים עבור שני עמותות גם יחד.

גם בחלק זה מדובר ביום בשורה גדול עבורנו מכמה טעמים. 1) מטבע הדברים – מרבית הקבוצות שיוצרות את הלחץ האמריקאי קשורות בעיקר למפלגה הדמוקרטית. 2) ברגע שהממשל מצהיר באופן רשמי על כך שאין צורך ללחוץ על ישראל, היכולת של הרפורמים להזיק לישראל נחלשת מאוד באופן טבעי ואיננה רלוונטית כבר כפי שהייתה במשך השנים האחרונות.

על ראש שמחתנו לא מופיעות השאלות של העברת השגרירות וסיפוח השטחים. קשה גם לחזות מראש באופן שקול את התוצאות והמחיר המדיני של מהלכים מעין אלו. בראש מעיננו כן נמצאים נושאים אקוטיים ופשוטים שעד לפני כמה שנים לא היו נתונים כלל לדיון: הבניה בירושלים, ההשתוללות פרובוקטיבית של הארגונים הרפורמים, ומעל הכל: האווירה הנקייה שסביבנו. נמאס לנו כבר לנשום את האווירה הרעילה והמוסתת כנגדנו, תנו למקבלי ההחלטות מעט אוויר צח בכדי לפעול בלי צורך להתנצל לפני ואחרי כל מהלך. נשות מרץ היקרות, שימו לב: זמנכן תם. תמו ימי הפעלולים וההדלפות לעיתון 'הארץ'. המדינה סיימה לקבל הוראות מכבודכן.

ועל כך נודה לה יתברך שעשה לנו את הדבר הזה ביום שנכפל בו כי טוב.

הכותב הוא מ"מ ראש עיריית ירושלים ומימש את זכותו להצביע לטראמפ.

הטור פורסם ב'מרכז העניינים'